אמון – המטבע החזק ביותר.

בס״ד

כל מערכת פיננסית, בכל מדינה, בכל תקופה – נשענת על דבר אחד שאי אפשר לראות, למדוד או לאחסן בכספת: אמון.

אמון הוא לא שטר, לא מניה ולא פיקדון.

הוא ההנחה המשותפת שמה שנמסר היום, יכובד מחר.

שמה שנראה על המסך בבנק – באמת שייך לך.

שמי שלקח ממך הלוואה – גם יחזיר.

ושאם משהו משתבש – יש מערכת שתתערב, תייצב, ותשמור עליך.

בלי אמון – אין ערך לכסף, אין משמעות להתחייבות, ואין סיבה להשתתף במשחק.

זה אולי נשמע מופשט, אבל המציאות סיפקה לנו ניסוי חי.

בשנת 2002 התפוצצה אחת הפרשות הקשות ביותר שידעה המערכת הפיננסית בישראל: פרשת אתי אלון.

במשך שנים היא הצליחה לעקוף את מערכות הבקרה של בנק למסחר ולמעול בסכום של- 252 מיליון ש״ח.

הבנק התמוטט. הציבור נחרד. הלקוחות עמדו בתור, חלקם חשבו שלא יראו את כספם שוב.

אבל מה שקרה אחר כך חשוב יותר מהמעילה עצמה.

רוב מוחלט של הלקוחות כן קיבלו את כספם חזרה.

למה? כי הבנק, כמו כל מוסד פיננסי רציני, לא “שמר כסף במגירות”. הוא החזיק נכסים: הלוואות, נדל”ן, תיקי השקעות, נכסים מניבים מכספי הלקוחות ע״י ריביות ועמלות שנגבו.

ובנק ישראל – מתוקף אחריותו על יציבות המערכת – התערב כדי לפצות את הלקוחות.

לא כדי להגן עליהם אישית, אלא כדי להגן על האמון הציבורי כולו.

כשהאמון נשבר – כסף הופך לנייר, חוזים הופכים לבדיחה, ובנקים הופכים למבנים ריקים.

כשהאמון נשמר – גם טלטלה של מאות מיליונים לא מפילה את המערכת.

וזה הלקח.

כדי לשמור על יציבות – לא מספיק לשמור על כסף.

צריך לבנות נכסים.

צריך לפעול כמו בנק – לא רק להחזיק הון, אלא להפוך הון לנכסים שמייצרים ערך.

• אל תסמוך רק על משכורת – תבנה תזרים.

• אל תצבור רק מזומן – תחפש מה יניב ממנו הכנסה.

• אל תשען רק על חיסכון – תדאג לפיזור ולערך.

כי בעולם שבו אמון הוא המטבע החזק ביותר – הנכסים שאתה מחזיק הם העדות לכך שאתה שחקן אמין, בר קיימא, חלק מהמשחק ולא קורבן שלו.

הלקוחות, שלא במישרין, קנו את הנכסים שהבנק קנה מכספם, החזיק, ומכר לעתות משבר.

אל תסמוך על אף אחד, תתחיל לקנות נכסים בעצמך.

למה צריך תיק השקעות ?